מרכיבים עיקריים של זרזים להרס אוזון

המרכיבים העיקריים של זרזי פירוק אוזון כוללים בדרך כלל תרכובות של תחמוצות מתכות מעבר (כגון מנגן, נחושת, ברזל, קובלט וניקל), מתכות אצילות (כגון פלטינה ופלדיום), ויסודות אדמה נדירים (כגון צריום ולנתנום). רכיבים אלה יוצרים מערכות קטליטיות יעילות ביותר על ידי תמיכה בנשאים (כגון פחמן פעיל, נפות מולקולריות, אלומינה או טיטניום דו חמצני).

רכיבי ליבה פעילים

• תחמוצות מתכת מעבר: תחמוצת מנגן (MnO₂) היא זרז פירוק האוזון הנפוץ ביותר, ומציע עלות נמוכה ופעילות גבוהה; תחמוצת נחושת (CuO) ותחמוצת ברזל (Fe₂O₃) מתאימים לסביבות pH ספציפיות.
• מתכות אצילות: פלטינה (Pt) ופלדיום (Pd) הן בעלות יעילות קטליטית גבוהה במיוחד, אך הן יקרות, והן משמשות בעיקר ביישומי טיהור רפואיים או-בדיוק גבוה.
• אלמנטים נדירים של כדור הארץ: תכונות הערכיות המשתנות של סריום (Ce) משפרות את יכולות החיזור שלו והוא משמש לעתים קרובות בשילוב עם מתכות אחרות.

חומרי מנשא

• פחמן פעיל: מספק שטח פנים ספציפי גבוה אך מתחמצן בקלות ומתרוקן על ידי האוזון.
• מסננות מולקולריות: שפר את יעילות מגע האוזון באמצעות נקבוביות מסודרות ומציגות עמידות טובה למים.

רכיבי עזר

• קלסרים (כגון סיליקה סול) משמשים לשיקום הרכיבים הפעילים.
• זרזי שיתוף-(כגון טונגסטטים) יכולים לווסת את קצב העברת האלקטרונים.